פרק כא עוסק בחמישים וחמש שנות מלכותו של מנשה בן חזקיהו ובשפל הדתי שאליו הביא את ממלכת יהודה, שפל שהעונש עליו יהיה חורבן הממלכה, ירושלים ובית המקדש.
במהלכים אלו נלמד על הפעולות שעשה מנשה ביהודה לפיזור הפולחן והכנסת עבודה זרה ונשווה את פעולתו לריכוז הפולחן שהנהיג אביו. נדון בלקח שיכול היה ללמוד מחורבן ישראל וגלות האמורי ונכיר את שני סוגי הגמול שמציג התנ"ך על חטאים קשים אלו.
נשווה בין האופנים השונים שבהם מוצגות דמותו ומנהיגותו של מנשה במלכים ובדברי הימים.
פרק כא, א-ט ודברי הימים ב לג, כ-ינזהה את החזרה על חטאי הגויים שקדמו לחטאי יהודה, נפענח את מטפורת הקו והמשקולת ונדבר על למידה מהעבר ככלי לתיקון
פסוקים א-טומאמר דידקטי המשווה בין מנשה כפי שמתואר בספר מלכים לבין מנשה כפי שמתואר בספר דברי הימים.
פרק כאנשווה בין האופנים השונים שבהם מוצגות דמותו ומנהיגותו של מנשה במלכים ובדברי הימים.
פרק כא, א-ט ודברי הימים ב לג, כ-ינזהה את החזרה על חטאי הגויים שקדמו לחטאי יהודה, נפענח את מטפורת הקו והמשקולת ונדבר על למידה מהעבר ככלי לתיקון
פסוקים א-טומאמר דידקטי המשווה בין מנשה כפי שמתואר בספר מלכים לבין מנשה כפי שמתואר בספר דברי הימים.
פרק כא
PHOTOCREO Michal Bednarek / Shutterstock.com
וְהִתְחִילוּ מַסִּיקִין תַּחְתָּיו.
וְכֵוָן שֶׁרָאָה צָרָתוֹ צָרָה – לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִזְכִּירָהּ:
צֶלֶם פְּלוֹנִי, צֶלֶם פְּלוֹנִי, בּוֹא וְהַצִּילֵנִי!
כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הוֹעִילוּהוּ כְּלוּם,
אָמַר: זָכוּר אֲנִי, שֶׁהָיָה אַבָּא מַקְרִיא אוֹתִי הַפָּסוּק הַזֶּה:
"בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ד, ל).
הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ;
אִם יַעֲנֵנִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – הַכֹּל אַחַת, כָּל הַפָּנִים שָׁוִים.בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְסָתְמוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה,
שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
וְאָמְרוּ לְפָנָיו:
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם בְּהֵיכָל – כְּלוּם אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה?
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה – הֲרֵינִי נוֹעֵל פֶּתַח בִּפְנֵי כָּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
חָתַר לוֹ כְּמִין חֲתִירָה אַחַת תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְשָׁמַע תְּחִנָּתוֹ.
זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ" (דברי הימים ב, לג, יג) – וַיֵּחָתֵר.
מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
פסלון של הבעל, מאות 12-14 לפנה"ס, נמצא בראס שאמארה (אוגרית הקדומה). צילום: (Jastrow (2006 , מאוסף מוזיאון הלובר, פריז. מתוך ויקיפדיה העברית.
מנשה נראה לו לרב אשי בחלומו: אמר לו רב אשי: מפני מה הייתם עובדי עבודה זרה? אמר לו: אילו היית באותו הדור – היית תופס בשולי בגדי ורץ אחרי.
מתוך אתר ספר האגדה מבית סנונית
הביטוי המקראי מתאר את הקושי שיחוש מי שישמע את הבשורה הקשה על חורבן ירושלים. כשתגיע הבשורה לאוזניו, ישמע צלצולים (תִּצַּלְנָה מלשון צלצול) שיחרידו אותו.
כיום משמעות הביטוי היא בשורה שמזעזעת את מי שמקבל אותה, לדוגמה: מי שישמע על הפיגוע תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו.
קרדיט: המונית: איזה ביטוי מקראי מסתתר בקטע. ערוץ היוטיוב של מטח
Andrii Vodolazhskyi / Shutterstock.com
בהקשר המקראי מתאר הביטוי "שפך דם נקי" את שלטון העריצוּת של מנשה, אשר הרג את מתנגדיו ובלשון ציורית – מילא את ירושלים בדם של אנשים חפים מפשע, שכל חטאם היה שהתנגדו לו.
המקרא מרחיב את תחום חטאיו של מנשה – הוא חטא לא רק בתחום הדתי אלא גם בתחום המוסרי.
כיום משמש הביטוי כדי לתאר רצח של אדם על לא עוול בכפו.
לדוגמה: במלחמת הכנופיות נפגעים לא רק עבריינים, אלא נשפך גם דם נקי רב.
דוש (קריאל גרדוש), "גל השחיתות", קריקטורה, 1959. קרדיט: מתוך: דוש – דברי הימים 1956-1960, הוצאת קרני , תש"ך. © דוש (קריאל גרדוש) , באדיבות משפחת גרדוש
קריקטורה היא איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת, תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים, בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה, במטרה להצחיק ולעיתים לעורר ביקורת.
קריאל גרדוש, שכינויו היה ״דוש״, היה מאייר וקריקטוריסט מוכר שנהג לפרסם את יצירותיו בעיתונים מדי יום. יצירתו רוויה בהומור ובביקורת על החברה הישראלית. הקריקטורה המובאת לפניכם פורסמה בשנת 1959, והיא מתארת את השחיתות השלטונית שפשטה, לדעת דוש, בחברה הישראלית.
בתנ״ך אין כמובן קריקטורות או איורים בכלל, אולם הוא משתמש בלשון ציורית כדי לתאר את המציאות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך בפרק כא היא פסוק טז: ״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה״. על פי המסופר בפסוק זה, מנשה שפך את דמם של מי שהתנגדו לדרכו הדתית והפוליטית ופעל בשחיתות שלטונית.
הסיפור המתאר את חייו של מנשה בספר דברי הימים, והאגדות מתקופת חז״ל, מציגים את מנשה כאדם שחזר בתשובה.
את השיר ״בורח״ של היוצר עמיר בניון אפשר להבין כתיאור תחושות המתחוללות בקרבו של חוזר בתשובה, התוהה אם יוכל להתנתק מעברו.
בורח
עמיר בניון
מילים: עמיר בניון ואסף אטדגי
לחן: עמיר בניון
הרכין ראשו לשם שמים שמים
נטש את כל הניצבים שם בקומה מעל
ועם קצת אור שלא כבה עדיין
מביט על מרצפות ונאבק בתוך חלל
ממלא את שאזל מנסה להיות אחר
ממה שהוא תמיד היה
שהוא תמיד היה תמיד היה
טומן ראשו בחול משפיל עיניים
מתעלם מכל הסימנים חורק שיניו
ועם קצת פחד שמשתיק בינתיים
את הקולות ההם שמזמינים אותו לקרב
מדבר הוא אל עצמו
מנסה לחמוק מכל מה שאי פעם בו פגע
אי פעם בו פגע, בו פגע
נוסע בורח וזה אותו רודף
עכשיו כל רעם בשבילו סימן
בורח יודע לאן הוא כבר ילך
וזה רודף אותו כל כך מזמן
כל כך מזמן, כל כך מזמן
הסתיר מחלפותיו עזב לו בית
השאיר כמה ספרים פתוחים גאים על המדף
עם קצת תמימות שלא עזבה אותו בינתיים
סופר מכוניות שרק יקחו אותו מכאן
לא משנה כל כך לאן לא משנה לכמה זמן
שיקחו אותו מכאן
יקחו אותו מכאן, אותו מכאן
נוסע בורח וזה אותו רודף…
© כל הזכויות שמורות למחבר
קרדיט: מתוך האלבום "הכל עד לכאן" (2006).
גיא בן הינום, ירושלים, 2004. צילום: © by Ester Inbar, available from http://commons.wikimedia.org/wiki/User:ST
גֵּיא בן הינום מתואר במקרא כגיא הנמצא בירושלים.
היום הוא מזוהה עם העמק הנמצא מדרום לעיר העתיקה ומקיף את הר ציון. על פי המסופר, במקום זה היה נהוג פולחן האל מֹלֶךְ, שהיו מקריבים לו את הבנים. הנביא ירמיהו, בנבאו על חורבן בית המקדש הראשון, ניבא כי למקום יקראו "גיא ההריגה" משום שהמתים ימלאו את גיא בן הינום. מכאן קצרה הדרך לקשירת המקום הקרוי "גיא בן הינום" ל"גיהנום" – מקומָם של הרשעים לאחר המוות, על פי האמונה.
גג מבנה קבר דוד בהר ציון בירושלים-חוקרים אחדים מזהים את הר ציון ואת המקום המזוהה כיום עם "קבר דוד" כמקום הקבורה של מנשה. Mihai-Bogdan Lazar / Shutterstock.com
על פי המסופר בתנ"ך, מקום קבורתם של מלכי בית דוד מימי דוד ועד לימי חזקיהו היה ב"עיר דוד".
מנשה, בנו של חזקיהו, לא נקבר בעיר דוד אלא "בגן ביתו בגן עוזא", כלומר סמוך לארמון המלך בירושלים. ייתכן כי הסיבה לכך הייתה חוסר מקום.
מקומו של "גן עוזא" אינו ידוע, ויש הצעות רבות למקומו. לפי אחת ההצעות, מקום קבורתו של מנשה היה באזור החדש של ירושלים שבנה מנשה בגבעה המערבית של העיר. יש המציעים כי מקום קבורתו של מנשה הוא דווקא "קבר דוד" המוכר לנו, שסמוך לו נמצאו שרידי בנייה מתקופתו של מנשה.
חותם גליל בבלי שבו מוצגת הקרבת ילד. איור שחזור מאת Joachim Menant, 1883. מאוסף מוזיאון הלובר, פריז. מתוך ויקיפדיה העברית
האל מולך – אל כנעני שהיו מקריבים לו קורבנות אדם. העברת בנים באש הייתה צורת הפולחן המקובלת לאל מולך בעולם העתיק.
המקרא אוסר באופן מפורש על צורת פולחן זו (דברים יח, י), עם זאת יש הטוענים כי שרידים לצורת פולחן זו לאלוהי ישראל נמצאים בסיפור עקדת יצחק ובסיפור בת יפתח.
על פי חז"ל, ההקרבה למולך הייתה מתבצעת בשבעה שלבים – בששת השלבים הראשונים היו מקריבים בעלי חיים, ובשלב השביעי קורבן אדם.
בתרבויות העולם העתיק ניסו להתמודד עם כוחות על-טבעיים באמצעים שונים – אקטיביים ופסיביים – וזאת על ידי נקיטת אמצעים שמטרתם להשפיע על אותם הגורמים באופן הרצוי.
תחום זה מכונה "כישוף" בלשון המקרא, ומוכר גם בשם "מאגיה".
"העלאה באוב" היא אחת הצורות לתקשר עם העל-טבעי. זהו טקס מיסטי שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם רוחו של אדם מת. טקסים מסוג זה היו נהוגים בעולם העתיק, וצמחו מתוך האמונה שהמת משפיע על גורלם של החיים ולכן יש לדאוג לרווחתו כשהוא בשְׁאוֹל, להתייעץ איתו או לבקש ממנו להשפיע בעזרת כוחו לטובתם של החיים.
התורה אוסרת על העלאה באוב ועל דרישה אל המתים (דברים יח, יא).
למילה "אוֹב" (ברבים: אוֹבוֹת) כמה משמעויות במקרא, וכולן קשורות לפולחן המתים:
קרדיט: גיא בן הינום ופולחן המולך . ערוץ היוטיוב של Megalim Institute מכון מגלי"ם
קרדיט: 929 מלכים ב יז- כה: חורבן על הזמן. ערוץ היוטיוב של 929 תנך ביחד
